נוֹטָרִין

נוֹטָרִיןm. pl. 1) (notaria) indictments. Ex. R. s. 31 כיון שקרא נ׳ שלווכ׳ and when he read the indictments against him, he said, And he lives yet? 2) (notarius, -ii) clerks. Sot.35b שיגרו נ׳ שלהםוכ׳ (not נוטירין) they sent their clerks who peeled off the lime and copied the inscription; Y. ib. VIII, 21d משלחין נוֹטָרֵיהֶן, Tosef. ib. VIII, 6 ושלחו נוטירין ed. Zuck. (Var. נטורין, corr. acc.).(Sifré Num. 157 נוטרים, v. נָטַר).